כיצד הכל התחיל

• פעילות פרלמנטרית: הקמת ועדה בין-משרדית לנושא חולי הצליאק
• פעילות למול רשתות המזון להגדלת שטחי המדף והוזלת המוצרים
• פעילות למול יצרנים יבואנים ומשווקים להגדלת המגוון והוזלת המוצרים
• זיהוי הבעיות העיקריות לצליאקים בישראל וגיבוש אסטרטגיה לשם מציאת פתרון

הרשימה באמת ארוכה והתוצאות לא איחרו להגיע:

• הוזלות משמעותיות בכל הרשתות
• עלייה במגוון המוצרים
• חוזר מנכ"ל של משרד החינוך
• חוזר מנכ"ל ליוצאים לפולין
• חוזר להנגשת מזון בבתי חולים
• עשרות כתבות בעיתונים שונים והופעות בטלוויזיה לשם העלאת המודעות.
• ירידים ללא גלוטן ברחבי הארץ
• יצירת אפליצקיה "חופשי מגלוטן" – חינמית
• שיפור מנות אשר מוגשות בצבא ובצהרונים
• מדריך מסעדות – בקרוב תו המסעדות
• הוצאת כרטיס אשראי
• הוצאת כרטיס מועדון

מיד אחרי יום בכיפור באותה שנה, הודעתי לילדי שמחר יש להם שיעור אזרחות עם אבא והולכים להפגין על יוקרה המחייה.
חמוש בשלטים ושני ילדים בני 9 ו- 11 עמדנו מול משרד האוצר כאשר עוברים ושבים לועגים לנו, השומרים הזמינו משטרה ומשמר הכנסת הגיע ישירות לראות מי זה המופרע שעומד כך מול משרד האוצר.
תמונה שהעליתי לפייסבוק (באותה עת לא הייתי פעיל כל כך ברשת), זכתה ללגלוגים רבים, הבעת פליאה, אך גם עידוד.

לאחר מספר שעות עצר לידי, עצר לידי, שר האוצר בשעתו, מר יאיר לפיד, והתעניין לפשר ההפגנה המוזרה. הסברתי לו בקצרה את יוקר המחייה ואת מצוקתם של משפחות רבות בישראל. החלפתי טלפונים עם עוזרתו וכמובן שביקשתי בנימוס אם אפשר תמונה. העלתי את התמונה לפייסבוק והתגובות לא אחרו להגיע מכל עבר. במשך שלושה ימים עלינו להפגין ילדי ואני כאשר מצטרפים אלינו משפחת שובל ורוני גולדברג להפגנות.

לא ניתן להסביר את מה שקרה בשבועות שלאחר מכן במילים. הבום התקשורתי, כתבים , לוביסטים, אינטרסנטים, אנשים טובים, משרדי פרסום, יחסי ציבור, פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל ללא ניסיון.
לאחר התייעצות עם חברים קרובים החלטתי להקים צוות "מאבק" עם חלוקת עבודה בין האנשים כל אחד לפי המקצוע ממנו הוא מגיע והיכן שהוא חושב שיוכל לתרום הכי טוב. אחד הדברים הראשונים שעשינו זה ליצור קשר עם העמותה הוותיקה ולראות כיצד אפשר לשתף פעולה על מנת שנוכל להתקדם בצורה מייטבית ולנצל את המומנטום התקשורתי. הצוות ואני היינו בהלם שהללו סירבו להיפגש איתנו. כל ניסיון של חברי הצוות נתקל בסירוב. ההחלטה הראשונית שהתקבלה ברוב קולות היא לא להקים עמותה במקביל אלא לנסות להתקדם בתור צוות "מאבק הצליאק". רק לאחר חצי שנה של פעילות הוחלט להקים עמותה בשם "ארגון זכויות הצליאק ע"ר" כדי שיהיה אפשר לקדם את הנושא כראוי.

במסגרת הלחץ על מקבלי ההחלטות יצאנו פעם ראשונה לשתי הפגנות שלוו בתקשורת.